להב הקריס

החלק החשוב ביותר בכל חרב הוא הלהב. אמנם להב הקאטאנה היפנית מפורסם בעולם כולו באיכותו וכן גם להב החרבות הפרסיות, אך בלהב הקריס ניכרים יותר האומנות, הדמיון וכוח היצירה שבחישול. הדרכים לייצור שלוש חרבות אלו, שאמנם באות מתרבויות שונות, דומות באספקטים רבים. הקריס, וכך גם החרבות הפרסיות הראשונות, יוצרו בטכניקה שנקראה ריתוך דוגמה, שכבה או שתיים של פלדות שונות נכתשו בעודן לוהטות, קופלו או עוותו, ושוב קופלו, עד שמספר השכבות הרצוי הושג. אחר-כך הלהב היה מלוטש, עובר הברקה, ולבסוף טיפול בחומצה, כדי להדגיש ולהבליט את הצבעים המנוגדים שבפלדות, עקב היותן בעלות אחוז פחמן שונה.

אומן מומחה יכול לשלוט על הדוגמאות הנוצרות על-ידי הצבעים השונים, וכן לייצר צורות קבועות אשר זכו במשך השנים לשמות. במונח פאמור נהוג לציין את הצורה המאלאית של הסימון המסולסל בסגנון דמשק. במקור המאלאי פירוש המלה הוא תערובת או סגסוגת. היום משתמשים במונח בעיקר לתיאור להבים בעלי מתכות המכילות ניקל והיוצרות אפקט של צבעים שונים. כבר בתחילת ימי הקריס מצאו, שברזל מעורב בניקל לא הושפע מהטיפול בחומצה, והיה משאיר פסים לבנים בניגוד לשאר הפלדה שהושחרה על ידי החומצה. לכן, החלו לחפש ברזל עם ניקל כדי לערבבו במתכת שממנה יצרו את הקריס. את הברזל הזה נהגו לייבא מהאי סלבס, ומאוחר יותר, משמצאו שבמטאור פראמבאנאן יש אחוז ניקל גבוה, השתמשו בשמחה במתכת שלו, מה גם שזה הוסיף לתדמית ולכוח המאגי של הלהב שממש, ירד משמים.

להב הקריס שייך למשפחת החרבות שלהן יש מגן להב. מרוב הבחינות האחרות הקריסים השונים נבדלים ביותר. קריס טיפוסי מהאי יאווה הינו קצר, קל משקל ובעל פאמור גס צורה. קריס טיפוסי מהאי באלי, ארוך יותר, להבו מלוטש ומושחם בעזרת חומצה, ושזור נימי כסף לאורך הלהב. קריס מהאי סומטרה הינו בדרך כלל ישר, צר, ארוך ואדמוני למראה. קריס מורו (בשם זה נקראים המוסלמים תושבי האיים הפיליפיניים סולו ומינדנאו), הינו כבד וארוך, רחב, מלוטש ובהיר, ממש כמו נשק מלחמתי וסכין ג’ונגל.

 

אביזרי הקריס

הנדן - תושבי האי יאווה אומרים שיש לשלוף את הקריס מנדנו בזהירות ובכבוד, וכך גם להחזירו. זאת כדי שלא לגרום רעה בחרב זו. מכאן, שקיימת אמונה בכוחו המיסטי של הנדן כמו לגבי הלהב. יש הטוענים שבחלק העליון והרחב של הנדן ישנה סמליות רבה, ושהוא בנוי כך כדי לתאר את ’טירת הירח’ שבה מתגורר פאנג'י הגיבור הידוע מתרבות יאווה. אך ישנן גם סיבות פרקטיות למבנה הנדן. נדן הקריס הינו קל משקל ולא חזק במיוחד. העץ נבחר לעתים קרובות בגלל ערכו הקישוטי ולא בגלל חוסנו. בכל זאת נדן הקריס אינו שביר, מאחר שכל חלקי העץ תואמים ומשולבים האחד בתוך השני. גם הצורה שבה הקריס נישא, בתוך אבנט רחב ובצמוד לגוף, מספקת לו הגנה. מבנהו המתרחב של החלק העליון מספק כיסוי מלא לבסיס הלהב וגם עוזר לייצוב תפיסת הקריס בתוך האבנט או החצאית.

הנדן נקרא במאלאית סארונג והוא מתחלק לחלק העליון המתרחב הנקרא ווארנגקה ולחלק התחתון המתארך הנקרא גאנדאר. הווארנגקה חטובה תמיד מחתיכה אחת של עץ או שנהב ולפעמים גם מקרן. הגאנדר עשוי גם הוא מחתיכת עץ אחת חלולה בתווך, כאשר הקצה העליון שלה מותאם לקליטת החלק העליון המודבק אליו. הגאנדאר של נדנים ארוכים מסומטרה עשויי לפעמים משתי חתיכות עץ המודבקות יחד או תפוסות בחבקי מתכת. במקרה כזה קו החיבור אינו דווקא בקצהו של הנדן אלא לפעמים בקו האמצע של הנדן, מלפנים או מאחור. לעומת זאת, קריסים של המורו עשויים תמיד משני חלקים שטוחים, גם החלק העליון המתרחב, וקשורים זה לזה ומחוזקים על ידי חוטי ראטאן.

מעטים מאוד הקריסים שהנדן שלהם עשוי כולו מחתיכת עץ חלולה אחת. נדן כזה, בייחוד אם הוא גם עשוי מעץ מקושט, הינו נדיר ביותר ובעל ערך רב. מאחר שכך, דגש רב מושם על החבקים החופשיים המחברים את הגאנדאר. רוב הקריסים של האי יאווה מוכנסים במעין שרוולי מתכת הנקראים פנדוק והם עשויים מסוגים שונים של מתכת מקושטת.

יש הנוהגים להשתמש להכנת הנדן בשתי חתיכות עץ, רצוי עץ מקושט. לשם כך היו בעלי מקצוע מיוחדים, באי באלי ובדרום מזרח האי יאווה, כורתים עצים במיוחד כדי לחפש את אותה ליבת עץ צבעונית, בתקווה שתהיה גדולה מספיק ליצור ממנה נדן לקריס. נדן כזה הינו יקר יחסית. למעשה רוב נדני הקריסים עשויים מעץ הסנדל הריחני שצבעו כצבע הדבש. עץ זה היה חביב ביותר על בוני הקריסים בגלל זמינותו, נוחות העבודה בו והריח הנעים האופייני לאמנות העץ האסיאני.

 

הניצב - יותר מכל מאפיין אחר, אפשר לעקוב אחר מקורותיו של הקריס דרך לימוד הניצב. לניצב צורות מיתולוגיות, אנתרומורפיות וזואומורפיות, המספקות עדויות חשובות ביותר, או רמזים, לתרבותו ולמקורותיו של הקריס.

כנראה שתחילת ייצורו של הקריס היתה באי יאווה תחת השפעה הינדית חזקה, שכן הניצבים דמויי האלילים שייכים רובם ככולם לפנתיאון האלים ההינדיים: ’ראוואנה’, ’גאנסה’, ’וישנו’ ’שינה’ וכן ’גארודה’, העוף דמוי האל, נושאו של ’וישנו’, הפופולרי מאוד. הקריס הראשון שלו צורה אנתרומורפית הינו ’קריס מאג’אפהיט’. יש הרבה דוגמאות מפגיון קטן זה, המראות ניצב דמוי אדם או אל. אך מהניצב הבאלינזי ניתן יותר ללמוד על התהליך התרבותי, מאחר שכאשר נפלה אימפריית הינדו-יאווה במאה ה-15, בפני האיסלאם המתפשט, אסרו המוסלמים בחוקים דרקוניים על עשיית צלמים או תמונות בדמויות אדם. ליוצרי הקריסים עמדה הברירה - ליצור את הניצבים בצורות מופשטות או לברוח לאיים באלי ומאדורה, שם היו יכולים לזכות בחופש היצירה. כך קרה שבבאלי צורות ניצבי הקריס טהורות יותר וללא צורות מופשטות. דוגמה לעבודה טובה מהאי באלי היא הניצב הידוע העשוי מדמות גדולה עומדת, עשויה מעץ חטוב באומנות, מצופה בעלי זהב או נחושת. לפעמים הדמות עשויה מיציקת פליז אשר הוברקה ונחרתה ברוב כישרון. ברוב המקרים הדמות הינה של ’באיו’ המחזיק בפיו אבן יקרה למזל, אך לפעמים הדמות הינה ’נאווה-סארי’, טיפוס דמוי אל מכוסה באבנים חצי-יקרות או ’ראוואנה’ , אויבו המושבע של הגיבור ראמה. ’ראוואנה’ בנוי עם מוטיבים אכזריים ושליליים להדגשת ההתנגדות לאופיו ולמעשיו. ניצבי הקריסים מהאי באלי הם בדרך כלל גדולים, מאחר שהקריסים עצמם גדולים וכבדים יותר. כמו כן ניתן למצוא ניצבים מעץ העשויים בצורת זיג-זג גיאומטרי משונה, או ניצבים מסיביים שיהלמו את החרב, אך תמיד מעץ נאה ומתאים לחלקי הנדן.

לקריסים מהאי מאדורה יש בדרך כלל ניצב משן פיל החרוטה בעדינות ובמיומנות בדוגמאות פרחים פתלתלות ומסובכות. ייחודה של שיטה זו הוא בכך, שלמעשה מדובר באימוץ של הצורה הישנה יותר מהאי יאווה והפיכתה לסגנון עצמאי של האי מאדורה. יחד עם זאת, בני האי לא שמרו על המסורת המיתולוגית וניתן למצוא בניצבים ממאדורה גם צורות מופשטות, גיאומטריות ואפילו מוטיבים אירופיים.

נהוג לייחס את עיצוב מרבית הניצבים של חצי האי המאלאי למסורת של האל-העוף ’גארודה’, מסיעו של ’וישנו’, ואת כל ניצבי המורו מהפיליפינים לראש תוכי. אך בצפון חצי האי המאלאי אנו מוצאים ניצב מוזר, המזכיר את השלדג בגלל אפו ומכונה בשמו, אם כי שאר המאפיינים של הדמות המשורטטת מזכירים דווקא דמות מיתולוגית עתיקה מהמיתולוגיה של האי יאווה.

אומנות הקריס כוללת אביזרים נוספים שתוכננו ויוצרו לשימושו ולאחסונו הנכונים. בסומטרה ובמאלזיה, קריס המועבר בירושה, נמסר באופן סמלי על גבי כר שנתפר במיוחד עבורו. באי יאווה, קריס בעל ערך היה מוצג צמוד ללוח עץ צבוע ומעוטר ובעל התקנים להחזיק בקריס. במשפחות מיוחסות אוחסנו הקריסים היקרים בארונות קטנים שנבנו במיוחד עבורם. עם זאת, הדוגמאות היפות ביותר באות מבאלי, שם גויסה מיטב אומנות החריתה בעץ למען הקריס. הבאלינזים נוהגים לפסל בעץ דמויות שלמות, בגודל אדם, המתארות מפלצות או אלים, חטובים במלוא פרטיהם וצבועים בצבעים עזים, כשהם אוחזים בידיהם או בפיהם קריס או שניים. אלו הן דוגמאות מצוינות להמחשת יחסו של המאלאי לקריס ולמעמדו של זה בתרבות המאלאית.

 

עודד שרמיסטר ז"ל היה יו"ר עמותת א.נ.ק.ה. - שוחרי ואספני נשק קר אתנוגרפי, היסטורי. עמותה רשומה שנתאגדה לקידום האיסוף ולהגברת הידע על נשק קר ייחודי מכל רחבי העולם. בעמותה חברים מכל הארץ, הנפגשים בקביעות מספר פעמים בשנה, להחלפת פריטים וידע ולשמיעת הרצאות בנושאים רלבנטיים מפי מומחים.