זכוכית עתיקה
מאת: ד"ר רוברט דויטש


בדומה לכל מחלות האיסוף, גם איסוף כלי זכוכית עתיקים, הוא מחלה חשוכת מרפא. אם נדבקתם בחיידק הזה, כנראה שתחיו עם זה לנצח. למחלה מספר סימפטומים בולטים: רצון עז ומתמיד להגדיל את הידע בנושא; ריצה מתמדת אחרי פריטים, שתכליתה להגדיל את האוסף; חוסר מנוחה עד אשר רוכשים פריט שסומן על ידי החולה; כאב וצער רב כאשר לא מצליחים להשיג פריט מסוים; רצון להראות את האוסף לחולים אחרים; ואכזבות קשות כאשר אדם שאיננו חולה במחלה אינו מגלה עניין בחפצים הללו (כולל בני הזוג).

 

רקע היסטורי

 

הזכוכית בעת העתיקה, בתקופת המקרא, היתה יקרה מאוד. זאת אנו למדים מפסוק בספר איוב (כח’, 17). המושג ’זכוכית’ מופיע פעם אחת בלבד במקרא בלשון מושאלת: "לא יערכנה זהב וזכוכית". כלומר, היא נחשבה לנדירה וליקרה בדומה לזהב.

 

הזכוכית הומצאה במסופוטמיה (עירק של היום), כבר באלף השלישי לפנה"ס ושימשה בעיקר לייצור חרוזים ולשיבוץ בתכשיטים. לעומת זאת, הטכניקה העיקרית לייצור כלי זכוכית, בקבוקים וכלי קיבול שונים הומצאה שם רק בסביבות שנת 1500 לפנה"ס, בתקופת הברונזה המאוחרת. הידע עבר עד מהרה גם למצרים, שם פיתחו טכניקות חדשות. כלים קטנים שונים, שנעשו לפני כן רק בחומרים כגון חרס, פיינס, בהט (שיש) ומתכת, החלו להיווצר גם בזכוכית.

 

התהליך הקדום העיקרי לייצור כלי זכוכית מכונה טכניקת ’ליבת החול’. פשוטו כמשמעו, זכוכית נוזלית לופפה סביב ליבה עשויה חול ולאחר התקררותה היו מסלקים את הליבה לקבלת כלי קיבול.

 

תור הזהב של טכניקה זו החל 900 שנה מאוחר יותר, מסוף תקופת הברזל, בשנת 600 לפנה"ס לערך ונמשך עד לסוף התקופה ההלניסטית, בשנת 100 לפנה"ס לערך. הכלים שנוצרו בתקופה זו מוכרים יותר בשמם השגוי ’זכוכית פיניקית’. כלים אלה יפים במיוחד, מאחר שנעשו בשילוב עם זכוכיות צבעוניות. הכלים עצמם נעשו בדרך כלל בצבע כחול כהה, עם עיטורים בצבעים בהירים: צהוב, טורקיז ולבן. העיטורים היו לרוב בדוגמאות ’נוצה’ ואידרת דג

 

קיימים מספר טיפוסים עיקריים של כלים: פכית עם שפה תלתנית, אמפורה עם שתי ידיות ואלבסטרון, המחקה בקבוקון גלילי עשוי בהט

 

ניפוח זכוכית

 

למרבה הפלא, רק כ-1,500 שנה לאחר תחילת השימוש בטכניקת ’הליבה’, הומצאה טכניקה חדשה נוספת לייצור כלי הזכוכית, ’טכניקת הניפוח’. הטכניקה הומצאה במאה הראשונה לפנה"ס, בסוף התקופה ההלניסטית ותחילת התקופה הרומית. טכניקה זו, תחילתה ככל הנראה בירושלים או בסביבתה, שם נתגלו הכלים הקדומים ביותר, שמעידים על תחילת ייצור כלים בניפוח. המצאת טכניקת הניפוח גרמה לכך, שתהליך ייצור הזכוכית הפך למהיר ולזול. עקב כך ירד מחירם של כלי הזכוכית באופן משמעותי, ותפוצתם גדלה.

 

בין מרכזי הייצור החשובים ביותר בעת העתיקה נכללה העיר הפיניקית צידון (לחופה של לבנון של היום). כלי הזכוכית הרומיים שיוצרו בצידון היו איכותיים מאוד והדגמים רבים. בלטו בהם בקבוקוני בושם בצורת פרי התמר, אשכולות ענבים, בקבוקונים מעוטרים בדגמים מן הצומח ובציפורים, וכן כלים נושאי כתובות דוגמת "שתה והיה מאושר". האומן החשוב ביותר בעת העתיקה, במאה הראשונה לספירה, ידוע בשם אניון (Ennion). אומן זה הטביע את שמו על הכלים שיצר, בדומה לאמן שחותם על יצירותיו. הכלים שייצר מצטיינים בטכניקת ניפוח זכוכית לדפוס באיכות גבוהה מאוד, בעיצוב קלאסי, תוך שימוש בזכוכית צבעונית בגוונים של כחול כהה, חום יין, ירוק זית ועוד. דוגמה טובה מעבודותיו של אניון מוצגת בביתן הזכוכית של מוזיאון ארץ-ישראל בתל-אביב.

 

זכוכית עתיקה - מצב השוק

 

כלי זכוכית עתיקים הם פריטים מבוקשים מאוד על ידי אספנים ומוזיאונים. ישנם אספנים גדולים רבים בארץ ובעולם, והשוק פעיל וערני. בתי מכירות פומביות גדולים בעולם, דוגמת סותבי’ס וכריסטי’ס, עורכים מכירות פומביות של עתיקות ארכיאולוגיות, הכוללות כלי זכוכית עתיקים. ישנם מקרים שבהם המכירה כולה מוקדשת לאוסף מסוים של כלי זכוכית.

 

ערכם של כלי זכוכית עתיקים שונה מפריט לפריט ותלוי במספר גורמים עיקריים: צורת הכלי ומקורו, מצבו, נדירותו, וצבע הזכוכית. מחירם של כלי זכוכית עתיקים העשויים בטכניקת ’ליבת החול’ עשוי לנוע בין אלף לעשרת אלפים דולר. מחירם של כלי זכוכית מנופחים, דוגמת בקבוקוני בושם, צנצנות תמרוקים או כלים כפולים לאיפור עשוי לנוע בין מאה לאלף דולר.

 

מחירם של כלי זכוכית שנופחו לדפוס, דוגמת אלה שנוצרו בצידון במאה הראשונה לספירה, נע בין אלף ועד לעשרת אלפים דולר. לעומתם, כלים החתומים על ידי היוצרים, דוגמת אניון, מגיעים למחירים גבוהים בהרבה ונמכרים במאות אלפי דולרים.

 

פריט נדיר, שמצבו טוב מאוד, ומקורו באוסף מפורסם, יכול להגיע למחירים גבוהים ביותר. כך לדוגמה, בשנת 1979, נמכרה במכירה פומבית של סותבי’ס בלונדון, קערת זכוכית נדירה ביותר מאוסף מקסוול (ראו תמונה). הקערה הרומית השיגה מחיר שיא, של חצי מיליון לירות שטרלינג, ונקנתה על ידי קרן הפנסיה של עובדי הרכבת האנגלית. אותה קערה נמכרה שוב בסותבי’ס, בשנת 1997, במחיר שיא חדש של 2.31 מיליון לירות שטרלינג (3,910,000 דולר).

 

בכל מוזיאון גדול בעולם ישנו אגף המציג אוסף של כלי זכוכית. ראויים לציון האוספים במוזיאון הלובר בפריז, במוזיאון הבריטי בלונדון ובמוזיאון המטרופוליטן בניו-יורק. המוזיאון הגדול ביותר, המוקדש אך ורק לזכוכית, הוא מוזיאון הקורנינג שבמדינת ניו-יורק. גם בישראל יש שני אוספי זכוכית ציבוריים חשובים ביותר, האחד במוזיאון ישראל בירושלים והשני במוזיאון ארץ-ישראל בתל-אביב. מספר אספנים גדולים בארץ הורישו את אוספיהם למוזיאונים אלה, וביקור בהם הוא חוויה מהנה.

 

ד"ר רוברט דויטש - מנהל המרכז הארכיאולוגי ביפו העתיקה, ומורשה על ידי רשות העתיקות.