אמנות אפריקאית שבטית / מאת יהודה מאי

יבשת שלימה עם תרבות, אמנות ומסורות שבטיות הלכה לאיבוד בין שתי מלחמות עולם. עד מלחמת העולם הראשונה האמנות אפריקאית נוצרה למטרותיו של השבט: מסיכות טקסיות ומסיכות קבורה מאפריקה, יוצרו למען השבט. ריהוט משלים, דלתות אסמי תבואה וכלי נשק נוצרו למטרות שימושיות ו/או טקסיות. אבל, אחרי מלחמת העולם הראשונה, נפל דבר. 

יבשת אפריקה החלה להיות מתויירת. פריטי האיכות של האמנות האפריקאית נקנו, ואמני השבט החלו לייצר במהירות, אמנות אפריקאית חדשה. ככל שהביקוש למסיכות, לפריטים טקסיים ולריהוט אפריקני, הלך וגבר, כך הלכה האמנות האפריקאית והידרדה. את איכות העבודה, זמן העבודה והכישרון, החליפו ייצור מהיר, חומרים זולים וחוסר כישרון.

שלא תטעו, פריטים אפריקניים עתיקים ואיכותים של שבטים מסויימים, שווים הון. פסלון שנהב קטן מהמאה ה-19 של שבט לגה מקונגו, ערכו מעל 50,000 דולר.

אבל, לצערנו רובה המוחלט של האמנות האפריקנית המצויה בבתים, איננה האמנות הזאת. מדובר בדרך כלל בפסלונים מעץ, ברונזה ושנהב משנות ה-50 ומעלה. אמנות אפריקנית זאת נמכרת במחירים נמוכים.

גם כאן תופס הכלל שתופס בהרבה פריטים עתיקים: ככל שהפריט מרשים יותר, משוח בלכה מבריקה ובגוון עץ יפהפה, כך יש סיכוי סביר שהפריט חדש. פריטים אמיתיים ובני מעל 100 שנה אינם נראים כך.

בעשרים השנים האחרונות תעשיית הזיופים הלכה והשתכללה. הזייפנים למדו לסדוק וליישן את העץ, למרוח על המסיכות והפסלים פטינה המורכבת מדם, אדמה וחומרים אורגניים אחרים, ממש כמו פעם. אבל, עין מקצועית תזהה מיד את הזיוף.

פסלוני ברונזה אפריקניים הנעשים בשיטת יציקת החול, הם פשוטים לזיוף. במיוחד התמחה בזיופים שבט האשאנטי מגאנה (כן, כן, שבטו של מזכ"ל האו"ם לשעבר קופי ענאן). שבט זה התעלה על עצמו, אומני שבט האשאנטי מייצרים גם זיופים של שבטים אחרים!

​

 

 

​