אין אדם שירש או קיבל פריטי אספנות או אמנות, ושאינו רוצה שיתגלו באוסף פריטים נדירים וכמובן יקרים. בקבלת האוסף ההתלהבות מרקיעה שחקים, אבל כדברי המשורר "הזמן את השנים יניס וקצת בינה בלב מכניס". עובר זמן, ואנחנו מתחילים להבין שאנחנו לא יודעים הכול. ההיעזרות בכל מיני כלי חיפוש ואינטלגנציה מלאכותית, נותנת לנו הרגשה שאנחנו מלמדים את התוכנה ולא היא אותנו. טוב, כאן אולי הגזמתי קצת, אבל אני מדבר על התחושה האישית שלי בעניין. י

עובר זמן, ההתלהבות הראשונית פגה ואנחנו מתחילים להבין האם הסבא, הדוד או קרוב המשפחה, שהוריש או נתן לנו את תכולת ביתו או את אוספיו, היה אספן רציני או ש"קיבץ" אל ביתו מכול הבא ליד. בהגדרה אספן אנחנו מדברים על אספנים שמשקיעים זמן וכסף באוספים שלהם. בהגדרה זאת לא נכלול כאן את האספנים "המזדמנים", אלו שבכל טיול קונים פסלוני חרסינה קטנים בדמות בובת צפרדע, פיל או סתם תחנת רוח הולנדית זעירה. לא נכלול כאן גם את אספני ה"חינם מרגש אותי", אלו שאוספים פקקים של בקבוקי בירה, מחזיקי מפתחות או אספני קופסאות גפרורים למיניהם (כן, יש כאלו) שאוספים כל קופסת גפרורים שהצליחו להניח את ידיהם עליה. סוג של אספנות כמעט ללא עלות, שעלולה לעלות ביוקר רב במקרה של שריפה. י

ככול שאנחנו מתעמקים במידע הזמין ברשת או בספרים (כן עדיין יש דבר כזה), אנחנו מתחילים לדעת שאנחנו לא יודעים הכול. מניסיון של עשרות שנים, אני יכול לספר שיש שתי שאלות עיקריות שאני כמעט תמיד נשאל, לאחר או במהלך הערכת אוסף או פריטי ירושה: א. למה באינטרנט ראיתי פריט דומה אבל הרבה יותר יקר? ב. האם בעוד 10-20 שנה מה שהערכת יהיה יותר יקר? י

טוב, נתחיל במידה מסויימת של צניעות. קשה מאוד עד בלתי אפשרי לחזות בוודאות מה יהיה מחיר פריטי אספנות בעתיד. למה פריטי אספנות או פריטים שימושיים (שלא חשבנו עליהם כפריטי אספנות) עולים פתאום בחדות. למה ציורים של אמן שהיה ידוע בזמנו יורדים כעת. ושאלת השאלות: למה לעזעזל שעוני רולקס מכפילים את מחירם כל כך וכך שנים? י

 בואו נתחיל לשאול את עצמנו את השאלות הנכונות ומהן אולי נקבל גם את התשובות: י

מהו פריט נדיר? פריט נדיר הוא כל דבר שיוצר באופן חד פעמי, או במהדורה מאוד קטנה, או בטעות, או שאין אפשרות לייצר אותו שוב מסיבות שונות כגון: היצרן, האמן, האומן, המותג לא קיים יותר, החומר שממנו הוא עשוי נדיר מאוד וקשה כיום להשגה, או שהשיוך ההיסטורי לאירוע שלכבודו יוצר או הונפק לא ניתן לשחזור. נראה לי שמה שנאמר כאן די ברור, חוץ מהסעיף האחרון. למה הכוונה "שיוך היסטורי לאירוע"? דוגמה להבהרת העניין: מעטפה מבוילת של מכתב שניצל מאסון הזפלין הינדנבורג שהתרסק בניו ג'רסי בשנת 1937. כמובן שהמכתב חייב לשאת את חותמת הדואר של הטיסה האחרונה. הפריט נדיר כיוון שהוא ניצל מאירוע שריפה שהוא אירוע חד פעמי, שכמובן לא יחזור שנית. האם מכתב שכזה חייב להיות יקר מאוד? אנחנו ניתן לזה תשובה בסעיף הבא (פרומו: כן). אבל, ויש כאן אבל גדול, אפשר גם לזייף נדירות וזה הרבה פעמים עובד היטב, אולי לא לנצח, אבל עובד. אם יש ביקוש חזק ו/או אופנתי לפריט מסוים אז מייצרים ממנו כמויות מעטות, בטענה שהייצור מסובך, איכותי מאוד ודורש זמן, וזמן כידוע זה כסף. זה ממש לא משנה אם זה שוקולד במילוי פיסטוק מדובאי או שעון רולקס, כי כידוע יש ביקושים לזמן קצר ויש ביקושים לזמן ארוך ואפילו ארוך מאוד. י

האם נדירות מתבטאת תמיד במחיר? י

התשובה היא: לא תמיד. פריטים נדירים צריכים לפגוש מהצד השני בביקוש חזק בכדי שימכרו במחירים מאוד יקרים. הביקוש נוצר כתוצאה מהמון הקשרים: א. נדירות החומר, יהלום ורוד יהיה תמיד יותר יקר מיהלום רגיל באותה דרגת איכות וגודל. ב. חשיבות האמן שיצר את הפריט (ביצי פברז'ה למשל). ג. בעלויות קודמות על הפריט (שוב, ביצי פברז'ה שרובן יוצרו עבור משפחת המלוכה הרוסית). ד. הקשר היסטורי שבדרך כלל מעורר גאווה לאומית ורצון לרכוש את הפריט עבורך עצמך או להעניק אותו במתנה למדינתך (שנגיד שוב: ביצי פברז'ה?). ה. החשיבות וההערכה ליוצר למרות שאיננו אמן, לדוגמה מכתבי רבנים חשובים מהעבר. ו. הוותק והיוקרה של יצרן הפריטים לדוגמה מכוניות מרצדס משנות ה-30. ז. למרות הנאמר בסעיף א' יש מקרים שהנדירות הטהורה תאפיל על איכות החומר, לדוגמה: חנוכייה איטלקית עתיקה עשויה מברונזה תהיה לעיתים יותר יקרה מחנוכיית כסף עתיקה. כאן הנדירות תאפיל על איכות החומר. ח. חד פעמיות של אירוע שיצר פריטי אספנות. נחזור לדוגמה שציינו קודם: מעטפת מכתב חצי שרופה, ששרדה את פיצוץ הזפלין הינדנבורג, הוערכה בסך של: 20,000 דולר. י

המחיר של פריט נדיר נקבע כמובן לא רק בגלל ביקוש גדול, אלא גם במענה לשאלה מי הם יוצרי הביקוש ומהן היכולות הכלכליות שלהם. י

נערה שמעלה לאינסטגרם צילום שלה נוגסת בשוקולד מדובאי (ממש לא הבנתי את הטרנד הזה) מוכנה לשלם עבורו פי 10 או פי 50 משוויו של שוקולד רגיל. כאן למעשה מחיר המוצר מגיע לרף העליון שלו. אבל כשהנסיך בן סלמן מחליט מחליט לקנות את הציור "מושיע העולם" של ליאונרדו דה וינצ'י, אזי פריט חד

פעמי פוגש קונה חד פעמי וברור גם שהמחיר יהיה חד-פעמי: 450,000,000 דולר. י

​

חלק ראשון של הכתבה. המשך יבוא

​